קצת התעלמתי ממנו לאחר שחזר מבית היציקה, במעבר בין החומרים, מחימר לברוזה מתחולל גם שינוי באופיו של  הפסל.
עוברת לידו, מביטה לא מביטה. 

 

לקח לי זמן עד שמשהו התרכך בינינו ויופיו התגלה בפני בחזרה.

מונח לו מתחת לחלון ומקבל אור טבעי, לרגעים מכסה אותו כמו רצון לשמור על פרטיותם.

הפסל מזמין את האור לשחק על גבי פניו החדשות. כל שינוי בזווית השמש מביא איתו פרט חדש שנחשף. 
זהו לא רק האור הטבעי שהוא מקבל, אלא גם האור שהוא פולט, אור של אפשרות וחידוש.
אני רואה בו יותר מפסל, הוא עדות לשינוי, להתמקדות, לתהליך של לידה מחדש.